בתי המשפט

                                                                                     (תמש 44900/00)

                                                                                     (תמש 44901/00)

                                                                                     (תמש 44902/00)

פסק דין

העובדות הצריכות לענין

1.         א.    התובעת, הגב' פ. ל. , בת לאב יהודי, והנתבע , מר ד. ו., חסר דת,  בני זוג אזרחי המדינה ותושביה. הם נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בעיר קייב באוקראינה ביום 29.8.96 (להלן שניהם: "בני הזוג").  ביום 10.12.97 עלו בני הזוג ארצה.

5129371
5129371
ב.    מנישואין אלה לא נולדו לבני הזוג ילדים.

2.         א.    ביום 29.5.00 עתרה התובעת לחיובו של הנתבע במזונותיה - תמ"ש  44900/00 , ולמתן צווים לשמירת זכויות לפי ס' 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1974 - תמ"ש  44901/00.

ב.    ביום 16.11.00 עתר הנתבע להתרת נישואיו מהתובעת - תמ"ש  44902/00. 

3.    במהלך הדיונים שהתנהלו בפני בתובענות השונות הודיע ב"כ התובעת, כי הוא חוזר בו (משפטית כהצהרתו) מטענתו בכתב ההגנה לתביעת הנתבע להתרת הנישואין, כי יש להתיר את הנישואין  על דרך של הכרזתם כבטלים מדעיקרא ונתן את הסכמת מרשו להתרת הנישואין על דרך של גירושין. בהמשך להצהרה זו הודיעה התובעת ואחריה הנתבע, כי הם מסכימים להתיר את הנישואין ובכך התקיים יסוד ההסכמה להתרת הנישואין כנדרש בסעיף 5(ג) לחוק שיפוט בענייני התרת נישואין, (מקרים מיוחדים) תשכ"ט- 1969.

4.    הסכמה זו להתרת הנישואין סללה את הדרך להסכמות הבאות:

א.    פסק הדין להתרת הנישואין (תמ"ש  44902/00)  יינתן בפועל יחד עם מתן פסקי דין בתביעת המזונות (תמ"ש  44900/00)   ובתביעה למתן סעדים לפי ס' 11 לחוק יחסי ממון  (תמ"ש 44901/00) .

ב.    חיוב הנתבע במזונות התובעת, ככל שיהיה חיוב, יהא בגין התקופה מיום הגשת התביעה ועד יום 6.12.01.

ג.     התובענה למתן סעדים לפי חוק יחסי ממון (תמ"ש  44901/00) תידון כתובענה לאיזון משאבים לפי ס' 6 ו- 8 לחוק יחסי ממון, הגם שטרם פקעו הנישואין.

       ר' לענין זה ישיבות יום 6.12.01 ו- 20.1.02.

5.    ביום 10.10.02  נתקיימה ישיבת ההוכחות בה נחקרו בני הזוג בלבד. באי כוחם הודיעו 'אלה עדי'. הסיכומים הוגשו על ידי ב"כ הצדדים ולהלן פסק דיני בתובענות הנדונות.נ

מזונות - תמ"ש  44900/00

6.    א.         התובעת בת לאב יהודי. הנתבע אוקראיני חסר דת.ב

ב.    חיוב הנתבע במזונות התובעת - מכוח הוראות החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט- 1959 - ס' 2(ב) לחוק (להלן: "חוק המזונות").

ג.     בהתאם לס' 2א לחוק המזונות, בקביעת מידת המזונות שאדם (במקרה שלנו הנתבע) חייב לספק לבן זוגו (התובעת כאן) רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים ואם ראה לנכון - גם מכל מקור אחר . אשר להיקף המזונות מידתם ודרכי סיפוקם מורה לנו ס' 6 לחוק המזונות - אלה יקבעו על ידי ביהמ"ש - באין הסכם בין הצדדים,  על פי הנסיבות.ו

7.    צרכי התובעת הועמדו על ס"ך 3,300 ש"ח לחודש כולל דמי שכירות והוצאות החזקת הבית. צורף חוזה שכירות לתובעת ולאשה נוספת (לא ברורה הקירבה)  לפי 500 דולר לחודש. דמי השכירות שנתבעו מחצית. בכתב הגנתו הכחיש הנתבע את הצהרת התובעת באשר לצרכיה שלה באופן גורף בלא שהתייחס ספציפית לקיומו של כל רכיב ורכיב ולעלותו. ס' 9 לכתב ההגנה. בחקירתה הנגדית נמנע ב"כ הנתבע מלחקור את התובעת על הוצאותיה  כך שטענותיה בענין זה לא נסתרו ויש  לקבלן במלואן.  אוסיף ואומר, כי רמת ההוצאות הנטענת סבירה בעיני.  אינני חושב שסך של 1,500 ₪ עבור מדור והוצאות מדור הינו גבוה (הנתבע בעצמו שוכר דירה בעלות של 500 דולר.  ר' חוזה השכירות שצירף להרצאת הפרטים מעודכנת מיום 4.2.01. צורף עמוד אחד בלבד של החוזה)  כך שסכום של 1,700 ₪ לחודש למחייה כוללת גם הוא אינו גבוה והוא סביר בעיני.

8.         א.    על הכנסות התובעת עמדתי עוד בהחלטתי מיום 26.2.02 תוך שאני בוחן אותן לתקופה הרלבנטית להחלטה- תקופה התואמת את התקופה לה הסכימו בני הזוג ובאי כוחם   -  מיום הגשת התביעה  29.5.00 ועד 6.12.01.

ב.    התובענה הוגשה ביום 29.5.00. בחודשים יוני -יולי 2000 עבדה התובעת והשתכרה סך של כ- 2,300 ₪ נטו לחודש.  בחודשים אוג' 2000 ועד מרץ 2001 (כולל) היא קיבלה דמי אבטלה בסך של כ- 2,405 ₪ לחודש. מחודש 4/01 ועד 12/01 (יתרת התקופה הרלבנטית)  קיבלה התובעת הבטחת הכנסה בסך של 1,741 ש"ח לחודש.נ

9.    על הכנסות הנתבע בתקופה הרלבנטית עמדתי בהחלטתי מיום 26.2.01.  השתכרותו לחודשים  10/00-6  (כולל) עמדה על כ- 4,800 ₪ נטו לחודש. באוק' 00 פוטר וקיבל דמי אבטלה עד ינואר 01. בפבר' 01 החל שוב לעבוד. צורפו תלושי משכורת עד 10/01. ממוצע הכנסה 4,575 ₪ נטו לחודש. (חודש 2/01 אינו מייצג ולא נלקח בחשבון).

10.   על בסיס הנתונים דלעיל ניתנה החלטתי מיום 26.2.02  בה חייבתי את הנתבע להשלים מזונות התובעת,  לתקופה של אפריל 2001 - דצמ' 2001 (כולל),  כדי ס"ך של 660 ₪ לחודש, לפי צרכים של 2,400 ₪ לחודש.

11.   שקלתי את טענת התובעת בסיכומיה, כי  יש לחייב את הנתבע בסיפוק מזונותיה כדי ס"ך של 3,300 ₪ לחודש בגין התקופה מיום הגשת התביעה ועד לגירושי הצדדים בפועל (ס' 14 לסיכומים) מבלי להתחשב בהכנסותיה בתקופה זו. 
א.    הדרישה לחיוב הנתבע במזונות התובעת עד ליום גירושי בני הזוג בפועל אינה במקומה ועומדת בסתירה גמורה למסגרת לה הסכימו   ב"כ הצדדים והצדדים עצמם - עד ליום 6.12.01. 
זאת ועוד,  לאחר שיקול דעת נוסף סבור אני, כי יש לצמצם את תקופת החיוב עד ליום 24.5.01 היום בו נדונה לראשונה התובענה להתרת נישואין שהגיש הנתבע כנגד התובעת.  התובעת היתה זו שהגישה בקשה לקביעת סמכות שיפוט להתרת נישואין לנשיא ביהמ"ש העליון . הבקשה הוגשה ביום  23.2.00.  בתצהירה התומך בבקשה עתרה התובעת להתרת נישואיה מהנתבע. החלטת הנשיא ניתנה ביום 24.9.00. התובענה להתרת נישואין הוגשה ביום  16.11.00 והישיבה הראשונה לדיון בתובענה נקבעה ליום 24.5.01.  בישיבה זו לא היתה כל מניעה להתרת הנישואין לו נתנה התובעת את הסכמתה לכך.  בפועל מנעה התובעת את התרת הנישואין בטענה, כי יש להצהיר על הנישואין כבטלים מדעיקרא ולא להורות על התרתם. ככל שיש אמת בטענה זו (והתובעת חזרה ממנה משפטית כהצהרת בא כוחה) ממילא לא היה מגיע לתובעת מזונות בכלל שהרי היא לא היתה בת זוגתו של הנתבע מעולם. ככל שאין אמת בטענה זו מדוע לא הסכימה התובעת להתרת הנישואין באותה ישיבה? התנגדותה של התובעת להתרת הנישואין היא שהביאה לדחיית הדיונים ולקיומן של ישיבות נוספות עד לאותה הסכמה מיום    6.12.01. אמנם נכון שתקופת החיוב נקבעה עד ליום 6.12.01 אלא שב"כ התובעת עצמו הצהיר באותה ישיבה, כי המועד הקובע לענין חיוב המזונות הוא 6.12.01  "ככל שיהא חיוב במזונות".  משכך אין כל מניעה לצמצם גם את תקופת החיוב אם בית המשפט סבור שיש מקום לעשות זאת. מבחינה זו אני דוחה את טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו,  כי יש לצמצם את תקופת החיוב עד יום 6.11.00, יום הגשת התביעה להתרת הנישואין.

ב.    איני רואה כל סיבה שבדין שלא להתחשב בהכנסות התובעת במהלך תקופת החיוב (המקוצרת)  שנקבעה לעיל.  הוראת סעיף 2א' לחוק המזונות ידועה וברורה  ואין "בנסיבות" המקרה עסקינן כדי להצדיק סטיה ממנה.     

ג.     משכך, גם אם אקבל את צרכי התובעת כהווייתם,  וכך אעשה (ר' ס' 7 לעיל)  3,300 ₪ לחודש ,יעמוד החיוב הכולל לתקופה הרלבנטית  (יום הגשת התביעה  29.5.00 ועד יום 24.5.01 - 12 חודשים)  על סכום כולל של  39,600 ש"ח. במהלך תקופה זו השתכרה התובעת סכום כולל של 27,335 ₪  (5/11 - 6/00) .  יתרה לחיוב הנתבע 12,265 ₪ -  כפוף לניכויים בגין תשלומים ששולמו על ידו.

רכוש - תמ"ש  44901/00

12.   על יחסי הממון בין בני הזוג עסקינן תחולנה הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973. טענת הנתבע בסיכומיו, כי על יחסי הממון בין בני הזוג צריך לחול הדין האוקראיני אינה במקומה  (ס' 15 לחוק יחסי ממון).  אמת, הנתבע כיון אמנם לדין זה בסעיף 6 לכתב הגנתו אלא שבאותה נשימה עתר הוא עצמו, בסעיף 10 לכתב ההגנה, לשיתוף התובעת בנכסים שנתבעו על ידה בסעיף 18 לכה"ת לתקופה מיום עלייתם ארצה ועד ליום הפירוד ביניהם בפועל  9.9.99, ואף דרש לשתף אותו במחצית שווי המטלטלין אותם פירט בסעיף 8(ב) לכתב הגנתו.  משכך, אני רואה את עצמי פטור מלהדרש לשאלת פרשנותו של ס' 15 לחוק יחסי ממון אם כי דומה שעל פי הילכת נפיסי  (דנ"א 1558/94, נפיסי נ' נפיסי נ(3) 604 ) משעלו בני הזוג ארצה ממילא הסכימו הם להחיל על יחסי הממון ביניהם, בוודאי בכל הנוגע לרכוש שנצבר על ידם במהלך חייהם בישראל,  את הדין הישראלי.

13.   לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באשר למועד האיזון הראוי אני רואה לנכון לקבוע מועד זה ליום בו נפרדה דרכם של הצדדים, לפחות מבחינת התובעת  9/99.  ס' 8(4) לחוק יחסי ממון.
אין בקביעה זו כדי לעמוד בסתירה לקביעתי באשר למועד האחרון לחיוב במזונות. לא חייבת להיות בהכרח זהות בין השניים.  התובעת העידה, כי עוד בספט' 98  פתח  הנתבע חשבון פרטי בנפרד. חודש לאחר מכן, לדבריה, פתחה היא חשבון פרטי משלה -  10/98.    ב- 9/99 נפרדת דרכם של בני הזוג בפועל. זהו תאריך שאין לגביו מחלוקת.  החל ממועד זה הם כבר  התגוררו בנפרד.  בתאריך זה נפרדה דרכם המשותפת של בני הזוג בפועל ובפעולתם הכריזו, כי תם השיתוף ביניהם. 

14.   משנקבע הדין ונקבע מועד האיזון כל שנותר הוא לקבוע את הנכסים שהיו לבני הזוג במועד האיזון ואת שווים ולהורות על חלוקתם בשווה .לא נטען על חלוקה אחרת (ס' 8(2) לחוק יחסי ממון).

15.   לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באשר לנכסים ברי האיזון רואה אני לנכון לקבוע:

א.    לא הובאו בפני ראיות באשר לזכויות סוציאליות כלשהן שצבר הנתבע במקום עבודתו (ס' 18א לכה"ת) ;לא הובאו בפני ראיות להעברת כספים ו/או הברחת כספים עלי ידי הנתבע לאמו באוקראינה;  לא הוכח בפני, כי לתובעת תכנית חסכון בס"ך של 40,000 ₪. התובעת הציגה בפני ב"כ הנתבע, שהתריס כלפיה מדוע לא הציגה מסמך שאין לה תכנית שכזו מסמך בנקאי, וב"כ הנתבע לא ביקש להציגו מסתמא משום שאימת את טענתה. בדפי החשבון שצירפה התובעת לא נתגלתה הפקדה חודשית לתכנית חסכון ;לא הובאה כל ראיה לקיומו של סכום בשווי  15,000 דולר בקופת המשפחה כטענת הנתבע בס' 5 לתצהירו מיום 6.3.02 ,שהוגש לקראת ישיבת  ההוכחות; לא הוצגו בפני ראיות ברורות שהיה בהן כדי לשכנע את ביהמ"ש שכספי הסיוע בשכר דירה שימשו אך ורק את התובעת  וכי הנתבע לא עשה גם כן שימוש בהם. מעיון בדפי החשבון המשותף עולה, כי בוצעו משיכות שונות של כספים וזאת גם לאחר שבני הזוג נפרדו.  הנתבע לא הרים את נטל השכנוע, והנטל עליו לשכנעני שכל המשיכות מהחשבון המשותף היו של התובעת ושל התובעת בלבד. לא שוכנעתי, כי יש מקום לקבוע שהתובעת היא שביצעה את המשיכה של 6,000 ₪ בפבר' 99 וגם אם כן הרי שמשיכת כספים זו, יחד עם זו שבוצעה על ידה ב- 10/98 על סך 3,100 ₪ ,בוצעו עת התגוררו בני הזוג יחדיו ואין לדעת לאיזה צורך, על אף שהיו להם גם כבר אז חשבונות נפרדים;  לא הובאה בפני ראיה כלשהי באשר לשווי המטלטלין ועל כן איני יכול לקבוע חיוב כספי כלשהו בענין זה.ב

ב.    משכך, כל שנכון לקבוע הוא, כי התובעת זכאית למחצית מהחסכונות שחסך הנתבע לחודשים 4/99 ועד ספט' 99  מועד בו עדיין התגוררו בני הזוג יחדיו. ס"ך הכל שישה חודשים לפי 1,000 ₪  (גובה ההפקדה שלא נסתר)  - 6,000 ₪ .מחצית 3,000 ₪. (ר' ת/2).
התרת הנישואין - תמ"ש  33902/00

16.   משניתנו פסקי הדין בתביעת המזונות ובתביעה הרכושית ובהמשך לישיבת יום 6.12.01 ניתן להתיר את הנישואין.ו

17.   סוף דבר

א.    תמ"ש  44900/00
הנתבע ישלם לתובעת את הסך של  12,265 ₪.  מהסכום האמור רשאי הנתבע לנכות את סכומי המזונות בהן חויב בשתי החלטות למזונות זמניים (2,500 ₪ החלטה מיום 2.10.00  בבש"א  13391/00 ו-  4,620 ₪ החלטה מיום  26.2.00) ככל ששילם סכומים אלה או חלקם. היתרה תשולם בשלושה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.5.03 ובכל 1 לחודש.  כל תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הסכום הוא בערכים של יום מתן פסק הדין.

ב.    תמ"ש  44901/00
הנתבע ישלם לתובעת את הס"ך של  3,000 ₪ לגמר איזון המשאבים בין בני הזוג. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום  1.10.99 ועד ליום התשלום בפועל.

ג.     תמ"ש  44902/00
אני מורה על התרת הנישואין של בני הזוג פ. ל. ת.ז.  319625489 וד. ו.  ת.ז.  319625448 .המירשם ישונה בהתאם.נ

ד.    בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום י"ב בניסן, תשס"ג (14 באפריל 2003) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי
מותר לפרסום מיום  14.4.03 ללא שמות הצדדים.

044900/00תמש620 תיקי מרום

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח